פיננסי >

במושבים משלמים יותר למקורות, ומשקיעים פחות בתשתיות

הצנרת במושב מתפוררת? אפליית מחירים, שבגינה ההתיישבות הכפרית מסבסדת תאגידי מים לא יעילים, מקצצת את הכסף שנותר לתחזוקת התשתית להובלת המים

המגזר החקלאי מסבסד את עלות המים לצרכנים הפרטיים, בהיקף של למעלה מ- 125 מיליון שקלים בשנה. כך טענו בשבוע שעבר (4/12/2014) נציגי ארגון עובדי המים והתאחדות חקלאי ישראל בשימוע שנערך ברשות המים לקראת קביעת תעריפי המים לצריכה פרטית ב-2015. הנתון המדהים מבוסס על מחקר שערכו בארגון עובדי המים בכ-50 ישובים כפריים.



גרפיקה: סטודיו בהיר


12 מליון ש"ח מכספי התושבים להקמת באר

אז איך הגיעו לנתון הזה?

ארז וייסמן, מנכ"ל ארגון עובדי המים ויו"ר פורום אגודות וספקי המים הפרטיים, הסביר לנו כי רשות המים מתחשבת בתאגידי מים לא יעילים ומוזילה להם את מחיר רכישת המים ממקורות, זאת כדי שיוכלו לשמר את תשתית הובלת המים ברמה נאותה ומבלי לגבות מהתושבים יותר.


לעומת זאת, המועצות האזוריות (שבהן ישובים כפריים) אינן כפופות לחוק תאגידי המים. להן נקבע תעריף אחיד לרכישת מים ממקורות, ולרוב הסכום שנותר בידי ספק המים לישוב אינו מספיק לטיפול בתשתית. בסופו של דבר ההתיישבות הכפרית גם משלמת למקורות יותר, וגם נאלצת לממן טיפול בתשתיות מכספי התושבים.

כך למשל, קיבוץ משמר העמק נאלץ לממן מכספי התושבים תשתית הכוללת באר, מכון שאיבה וארונות חשמל בעלות של 12 מליון ש"ח.


עורכי המחקר מצאו כי ערך תשתית המים ב-21 יושבים שנבדקו היא 108 מיליון שקלים, בממוצע כ-5 מליון שקלים לישוב, עלות שלפחות בחלקה מושתת על התושבים. 


נוסף לכך, ישובים כפריים מעבירים למועצה האזורית שאליה הם שייכים תשלום נוסף עבור סילוק וטיהור שפכים, ואילו בישובים העירוניים תאגידי המים מטפלים בשפכים והתושבים לא נדרשים לתשלום נוסף מעבר לתשלום על המים שצרכו.


"לאורך השנים המדינה, באמצעות מינהל המים, העבירה כספים לשיקום תשתיות" אומר ארז "אבל מעולם לא העבירה שקל להתיישבות המתוכננת (הכפרית, א"ג), מלבד עבודה מינורית של משרד החקלאות."



מי משלם על הבאר?


מושבניקים משלמים למקורות שקל וחצי למ"ק יותר מאשר תושבי הערים

כדי להבין טוב יותר את טענות ההתיישבות הכפרית יש להבין את שיטת תמחור המים בישראל.

כידוע, החוק מחייב כי תעריף המים לצריכה פרטית יהיה אחיד לכל תושבי המדינה. כל חצי שנה מעדכנת רשות המים את התעריפים, כיום הממוצע הוא כ-10 ₪ למטר מעוקב (מ"ק).


הכסף שאנו משלמים משמש את תאגידי המים לרכישת המים ממקורות, לטיפול בתשתית הובלת המים לבתים וסילוק וטיהור שפכים. כדי לתמוך בתאגידי מים מפסידים מופעלת שיטת סבסוד צולב- תאגידים יעילים ורווחיים משלמים יותר למקורות ומסבסדים תאגידים לא יעילים המשלמים פחות.


ההפרש בין המחיר שמשלמים התושבים, למחיר רכישת המים ממקורות - "מרווח החלוקה"- משמש את תאגידי המים למימון פעילותם: חלוקת מים, אחזקת התשתית וכדומה.


משום שקיימת שונות ביעילותם של תאגידי המים, שיעור המרווח הנחוץ להם שונה, ומכאן גם הסכום שהם מעבירים למקורות. למשל, תאגיד "מי הוד השרון" המספק מים לתושבי הוד השרון משלם למקורות 4.61 שקלים למ"ק מים ומכאן ש"מרווח החלוקה" - הסכום שמשמש את התאגיד לפעילותו - הוא כ-5.5 שקלים למ"ק. לעומתו, התאגיד מי עכו משלם רק 1.95 שקלים ומשתמש בכ-8 שקלים למ"ק למימון פעילותו.


בארגון עובדי המים חישבו ומצאו כי תאגידי המים בערים משלמים בממוצע רק 3.2 שקלים למ"ק, ובממוצע "מרווח החלוקה" - הסכום המשמש את התאגידים לתפעול - הוא כ-6.8 שקלים למ"ק.


לעומת זאת, תעריפי המים של ספקי ההתיישבות הכפרית אחידים ולא פועל בהם עקרון דומה של חישוב עלות האספקה. כל הקיבוצים והמושבים משלמים למקורות תעריף אחיד של 4.7 שקלים למ"ק, ולכולם "מרווח חלוקה" של כ-5.3 שקלים למ"ק.


לדברי "ארגון עובדי המים" והתאחדות חקלאי ישראל, המרווח הקיים לא מאפשר לספקי המים בהתיישבות הכפרית לתחזק את השתית ברמה נאותה, במיוחד לאור העובדה שמדובר ביושבים מיעוטי אוכלוסיה, הפרוסים על שטח גדול ולכן תשתית המים בהן פחות יעילה מאשר בישוב עירוני צפוף.


במחקר שערכה עבורם חברת "עלמא ייעוץ ניהולי" ב-2013, ובו נבדקו הישובים סאסא, פארן, ונתיב העשרה, נמצא כי לצורך תחזוקת תשתית המים נזקקים הישובים להוזלת מחיר הרכישה ממקורות בשיעור של כ-3-1.5 שקלים למ"ק.


לאור הנתונים שהוצגו במחקר רשות המים הפחיתה את תעריף רכישת המים ב-20 אגורות, סכום שרחוק מלספק את אנשי ההתיישבות הכפרית.


השימוע שנערך עתה הוא הליך שגרתי לפני מועד פרסום תעריפי מים חדשים ובו ניתן להציג התנגדויות לעדכון. רשות המים מזמינה את הציבור להשמיע את עמדתו, אך אינה מחויבת להתחשב בה.


תגובת רשות המים:

"העיקרון העומד בבסיס קביעת תעריפים אלו הינו כי תעריף המים והביוב לצרכן הקצה יהיה אחיד (בתאגידים) ותעריף מים דומה במגזר הכפרי (תעריפי הביוב נקבעים לכל מועצה איזורת). לכן – תעריפי המים בהם מחויבים הצרכנים – הינם זהים (או כמעט זהים).


כיוון שקיימת שונות מובנה בין הספקים השונים – לכל תאגיד ישנה הכרה שונה בעלויות הנגזרת מכללי התעריפים הזהים- וזאת בהתאם למשתנים שונים דוגמת טופוגרפיה, מצב סוציו אקונומי, מפקד נכסים, וכיו"ב.


ספקי המרחב הכפרי אינם מחויבים כיום בנושאים שונים בהם מחויבים התאגידים – דוגמת שיקום תשתיות בהתאם לקביעת הממונה על התאגידים, החזר הלוואות מינוף לבעלים, ועוד. על כן, המרווח הנורמטיבי המוכר להם – נמוך יותר, בממוצע, מאשר בתאגידים. באופן זה כל ספק מקבל את מלוא ההכרה הנורמטיבית הנדרשת לשם כיסוי עלויות אספקת השירותים באופן יעיל, ויודגש שוב - תוך חיוב צרכני הקצה בתעריף זהה או כמעט זהה.


במקביל, וכדי שניתן יהיה להבטיח את ההשקעות הנדרשות בתשתיות גם במרחב הכפרי, רשות המים מקדמת אסדרה(רגולציה, א"ג) עדכנית לספקי המרחב הכפרי, לפיה יהיה על ספקים אלו לעמוד בדרישות שונות דוגמת ביצוע השקעות הוניות נדרשות, עמידה באמות מידה לשירות, חיוב צרכני הקצה בתעריפי תקנות וכיו"ב.


בימים אלו מתוכנן פיילוט למספר ספקים במרחב הכפרי, בעקבותיו תקודם האסדרה בנושא זה למאות הספקים במרחב הכפרי."

 
קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט