מגזין >

הצגת תכלית

חקלאים מוותיקי הקהילה האתיופית בקרית גת קיבלו חלקת אדמה ומעבדים אותה. החווה הקרויה "אתכלית" הפכה למרכז מורשת ליהדות אתיופיה, עם תוכניות לחקלאות אורגנית ומפעל תבלינים

במטרה לברר מדוע אין מניין בתפילות השחרית בבית הכנסת שערי ציון בקרית גת המשרת את הקהילה האתיופית, פנה רב בית הכנסת משה סלומון, לאחד מזקני הקהילה. בתשובה ענה הנשאל "אני מתעורר ב-7:00 ולא יודע איך להעביר את היום, אתה מבקש ממני להתעורר ב-5:30 ולהקדים את השעמום".


"זה הכה בי" אומר משה "אדם שהיה דמות כל כך משמעותית בקהילה, גמא 1000 ק"מ כדי לעלות לישראל, ובסופו של דבר בארץ הוא מרגיש שאין לו סיבה לקום בבוקר. כאן הבנתי שחייבים להחזיר לאנשים האלה את הכוח והאמונה בעצמם".


משה, בן 38 ועלה לארץ בגיל 9 במסע רגלי ממדינת תיגראי שבצפון אתיופיה, הוא איש רב פעלים, משרת כמג"ד צנחנים במילואים וביומיום כמנכ"ל עמותת ´הנני´ אותה הקים כמענה לקשיים שביטא המתפלל. אנשי הגרעין, בני העדה שהצליחו להתערות בחברה בישראל, חוזרים לקרית גת, ומתגוררים בלב הקהילה במטרה להוות מופת לנוער. מאז נוסדה, הקימה העמותה עוד 8 גרעינים דומים ברחבי הארץ.


כדי להשיב לזקני הקהילה את הטעם להשכים בבוקר הקימו אנשי הגרעין את החווה החקלאית ´אתכלית´. "רוב אנשי העדה מחוברים לקרקע, היו חקלאים ועבודת אדמה אינה זרה להם. למשל, אבי היה מגדל סומסום. אבל גם למי שלא התפרנס מחקלאות הייתה באתיופיה חלקה קטנה, שהרי רוב העדה חיה בכפרים" מסביר משה.


ב-2008 הם איתרו שטח סמוך לקרית גת השייך למשרד החקלאות, אנשי המשרד נעתרו לבקשתם והקצו לטובת הפרויקט בתחילת דרכו כ-6 דונם. הקרקע חולקה לנתחים של 1/4 דונם שנמסרו ל-23 חקלאים בני העדה האתיופית מקרית גת. מאז צמח השטח לכ-10 דונמים המשרתים 40 חקלאים.



מחוברים לקרקע


התועלת החברתית של המיזם הורגשה כבר מתחילתו. אותו אדם, שסרב להתעורר לתפילות השחרית, אמר בהתרגשות ביום בו הגיע לראשונה לקרקע, כי אחרי 30 שנה בארץ הוא מרגיש סוף-סוף שעלה לישראל.


מייקי ליניאל רכז פיתוח עסקי של החווה, מתאר את תרומתה לקהילה: "ההשפעה הפסיכולוגית חברתית שהייתה לדבר הזה עצומה. אנשים הפסיקו לקחת תרופות, יחסים במשפחה השתפרו לבלי היכר. זקני הקהילה מתחזקים, הם מביאים הביתה תוצרת, פתאום הילד רואה שאבא שלו הוא לא רק שחקן קלפים מובטל ומשעומם".



גאים בהורים


במענה לשאלה מדוע עד עתה לא הופנו עולים מאתיופיה לעבודה בחקלאות מסביר משה: "מצד אחד אנשי הקהילה לא ששו לעבור למושבים ולכפרים לעבוד את האדמה משום שהאמינו שזה אינו ייעודם בארץ זבת חלב ודבש. מצד אחר החברה הקולטת ניתבה אותנו לשכונות ובניינים, לא הייתה זכות בחירה. החברה הישראלית לא בדיוק כיבדה את החקלאות. היום דברים נראים אחרת ויש כמיהה לחזרה לטבע".


למרות ההתלהבות, בתחילת הדרך הפעילות הייתה קשה ולא הניבה את כמות היבול המצופה.

החקלאים עבדו בשיטות מסורתיות, עישבו את הקרקע בידיהם והתקשו להתמודד עם מזיקים ומחלות. לפני חודשים ספורים נחלץ לעזרתם קוצ´ה רימון, חקלאי וותיק בן 72 מקיבוץ ברור חיל, והנדסאי חקלאות במקצועו. הוא מלווה את האנשים בהתנדבות, מלמד אותם שיטות גידול המתאימות לארץ ומסייע בהתמודדות עם אתגרים שאינם מוכרים להם. "הבאתי להם דישון, שיטות שתילה וזנים חדשים" הוא מספר "בתחילה הם היו סקפטיים, עכשיו עם ההצלחות הראשונות הם מרימים את הראש".


מה אתם מגדלים?

"מה שהם בחרו; בצל, תירס, עגבניות, גידולים שהם הביאו מאתיופיה - פלפל סודני, זן מאוד חריף שמשמש להכנת תבלין עיקרי בבישול שלהם, וגומן, צמח משפחת הכרוביים הנחשב מאוד בריא, מתאים לסלט ירוק, אבל בדרך כלל אוכלים אותו מבושל".



פִּלְפֵּל סודני
 

בקרוב: חקלאות אורגנית מסורתית ומפעל תבלינים

מי שאמון על מימון החווה הוא מייק ליניאל, רכז פיתוח עסקי, שמסביר כי אתכלית פועל כעסק חברתי "כלומר, יוזמה חברתית שמנוהלת כעסק כלכלי לכל דבר ועניין וזאת כדי שהמיזם ישען על מעט תרומות".


מהם מקורות ההכנסה?

"הולך ונבנה בחווה מרכז מורשת של יהדות אתיופיה. כבר עכשיו הוא הכי גדול ופעיל בארץ. יש בו סדנאות כגון כתיבה באמהרית, היכרות עם המטבח האתיופי, הדלקת אש, סיפור אישי על עליה, עבודה משותפת עם חקלאים, ובנית גודג´ו אתיופי בשיטות מסורתיות מבוץ וקנה תירס".



גודוג´ו מסורתי


האם אתם מצליחים להרוויח מחקלאות?

"בשלב זה היבולים לא מסחריים, החקלאים לוקחים אותם הביתה, מחלקים למשפחה וחברים. בעתיד הקרוב בעזרת קוצ´ה נעבור לחקלאות אורגנית שתיצור מקור הכנסה נוסף".


מיזם נוסף שרוקם עור וגידים בימים אלה בחווה הוא מפעל תבלינים אתיופי מסורתי בו ייצרו צ´או - תבלין חריף וחשוב במטבח האתיופי, המכיל בין היתר פלפל סודני שמגדלים בחווה. משום שהוא נחוץ מאוד בבישול המסורתי ואינו נמכר בחנויות, מעריכים בחווה כי יניב לא מעט הכנסות.


בבישול התבלין בחווה יש תרומה תרבותית חשובה נוספת. התבלין אינו זמין בחנויות ובדרך כלל מכינים אותו בבית בתהליך קלייה שמשחרר ריח חריף וחזק שמגיע לכל הבניין וגורם להרבה חיכוכים. אנשי העמותה מקווים שהכנתו בחווה תמנע את העימותים האלה; "זה הכיוון של העמותה" מסביר מייק "לפתור בעיות בדרך חיובית. במקום לצעוק ולהפגין אנו מחפשים דרכים מעשיות לפתרון".

קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט