חברתי >

הטבעונים חוטאים בחטא ההאנשה

דברים שנאמרו על ידי משתתפת טבעונית בתוכנית האח הגדול הסעירו את עפרי פישר, רפתנית לשעבר, וגרמו לה להעלות לדף הפייסבוק פוסט שזכה לאלפי שיתופים ומאות תגובות, אוהדות ונרגזות

"אני לא יכולה לשתוק יותר... סליחה על האורך, אבל זה רק קצה הקרחון".


כך נפתח הפוסט בדף הפייסבוק של עפרי פישר שעורר מאות תגובות אוהדות, נזעמות וכמה נאצות וקללות.


הוא נולד בעקבות מחאת הטבעונים ובמיוחד בעקבות פרק בתוכנית הריאלטי "האח הגדול" בה שטחה טל גלבוע, אחת המתמודדות, את תפיסת עולמה הטבעונית.


"מי שנתן לה פייט הוא שחקן שמעולם לא ראה פרה", מסבירה עפרי בראיון טלפוני מה הסעיר אותה, "הוא לא ידע מה להגיד כי הוא לא יודע. היו צריכים להביא מישהו שידע לייצג את הצד שני".



טל גלבוע במרכז. צילום: יח"צ


למרות שברשת הודבק לשמה הכינוי רפתנית, כבר עשור שאינה עובדת בענף. היא גדלה בקיבוץ רעים ליד עזה, אביה חיים היה מרכז הרפת שנים ארוכות עד שזו אוחדה עם רפת קיבוץ חולית.


"ממש נולדתי ברפת, לא עבר יום שלא בקרתי בה" היא נזכרת. בחטיבת הביניים החלה לעבוד ברפת, ועשתה כן עד שחרורה מהצבא.


כפי שמשתקף בטקסט שכתבה ובשיחה שניהלתי איתה, היא רהוטה, ובקיאה בהלכות הרפת. אינה מתחסדת ומודה כי יש רגעים לא נעימים בחייה של פרה אבל "אין התעללות. יש תמיד לאן להשתפר, העולם לא אוטופי ולא מושלם".


הטקסט שכתבה הצליח לעורר רגשות עזים משני צידי המתרס- ממועצת החלב התקשרו כדי להודות לה על הדברים ואף ביקשו את עזרתה בהסברה. ואילו מספר טבעונים העדיפו לקלל "קראו לי נאצית, שהילדים שלך ימותו, שיכלאו את הבנות שלך ויאנסו אותן".

מה דעתכם?


הנה הטקסט במלואו 

מאז הטרנד הטבעוני המתפשט, אני רואה לא פעם סרטי תעמולה מזוויעים המציגים את החיים ברפת כקשים ורוויי סבל. בימים אלה הצעקות מתגברות כשטבעונית קיבלה במה בתכנית האח הגדול.

האמת היא הפוכה. ברפתות החלב יש ניצול, אך אין התעללות.

אחת הסיבות לכך, מעבר לסיבה ההומנית כמובן, היא שכאשר הפרה סובלת, כמונו, הגוף שלה מייצר הורמוני סטרס, שפוגעים באיכות ובכמות החלב.
לשמחתכם, לפרות ולרפתנים יש אינטרס משותף- צריך לשמור על הפרה בריאה, רגועה ומאושרת.

חיי הפרה הם חיים שלווים מאוד. ברפת שוררים שקט ושלווה, הסככות בנויות כך שגם בימי הקיץ החמים ביותר, משב רוח קריר יחדור ויקרר את הנסיכות. אם לא די בכך, כ-4 פעמים ביום הפרות זוכות לצינון נעים, המתבצע ע"י מערכת חכמה של מתזים ומאווררים שעובדים לסירוגין. 

המזון שמקבלות הפרות הוא טעים ומאוזן. לעולם הן לא חשות מחסור. לעולם לא מתבקשות להתאמץ בכדי לקבל אותו. את הסככות מרפדים בקש נעים... "הי! אבל אנחנו רואים תמונות של פרות יושבות בתוך חרא!!"

נכון יקיריי. לרוב, בעיקר בקיץ, הפרות בוחרות לרבוץ בחרא שלהן במקום על הקש הנקי. הסיבה היא פשוטה- החרא קריר ונעים יותר. כן כן... פרות הן לא בני אדם. לא אכפת להן לשבת על קקי. אין להן מודעות כזו. 


בתוך החרא. מתוך אלבום התמונות של עפרי

רבים מכם חוטאים בחטא ההאנשה. רבים מכם, כמו בסיפור הקש, טועים לחשוב שפרה חושבת כמו בן אדם, ולכן גם טועים וחושבים שהן מתענות וסובלות בחייהן. שמעתי טבעונים שנלחמים על זכויות הפרות בנושא ההזרעה למשל. זה נשמע כך: "האם גם את היית רוצה להיאנס כמו הפרות שמזריעים אותן בכוח?!". כמובן שהתשובה היא לא.

אני בן אדם ובני אדם מבינים ויודעים מערכת יחסים שוויונית, זכויות האישה וכו.. לעומת זאת, הרוב הגדול של היונקים והפרות ביניהם לא מקיימים יחסי מין כאלה. אם היו בטבע, היו נאנסות ע"י הפר באלימות, עד שיתעייפו ואולי גם יקרסו לאדמה מכובד משקלו. הצינורית שבה משתמש המזריע פתאום נשמעת עדינה מאוד.

שמעתי גם מחברים טעויות גם בנוגע לגודל העטין של הפרות. הם טענו שכמויות החלב הגדולות הן הגורם לעטין גדול. אמנם, יש קשר כמובן בין המלטות וגודל העטין, אבל הסיבה העיקרית לעטין גדול היא גנטית. תוכלו להסתכל על נשים עם חזה גדול- האם יש להן יותר חלב כשהן יולדות? מובן שהתשובה היא לא.

גם בנושא "גידול" הצאצאים אני שומעת לא פעם האנשה. אמנם, מובן שהפרה חשה צער כאשר לוקחים לה את העגל, ואין לזלזל בכך, אבל התחושות שלה וההבנה שלה שונות משל בני האדם גם בנושא הזה. פרות ועגלותיהן חיות ביחד בסככות מבלי לדעת בכלל על קשר משפחתי ביניהן. הן לא מחפשות אחר בנותיהן האבודות ושוכחות מהר מאוד שבכלל המליטו.

העצב שהן חשות נובע מיצר אבולוציוני טהור ורמת ההבנה שלהן את המציאות מאוד שונה משל בני האדם. הקשר בין עגל לאמו, באופן טבעי, שונה מאוד מהקשר בין ילד לאמו בת האדם ומי שמתכחש לכך, לא רואה את המציאות כפי שהיא.

אני אחזור ואחזור ואחזור, פרות הן לא בני אדם. הן לא מפחדות מהמוות, הן לא חושבות איך יגשימו את חייהן, הן לא חושבות מה יהיה גורל ילדיהן ולא איך יממנו דירה. 
החיים שלנו כבני אדם קשים ורוויים סטרס עשרות מונים יותר מהחיות השלוות והמאושרות הללו.

לבסוף, חשוב לי להדגיש, אנחנו הרפתנים לא מושלמים, אבל אני יכולה להעיד מ-21 שנותיי ברפת שאנחנו עושים הכל כדי להמעיט סבל ברפת. לעתים אנשים מראים לי מקרים פרטיים לגבי רפתות ורפתנים שנוהגים בפרות באגרסיביות שלא לצורך ואני חושבת שיש לטפל במקרים כאלו במלוא החומרה. אתם לא תגידו שמכיוון שאנשים מתעללים בכלבים יש להפסיק גידול כלבים וכך האמירה הזו מיותרת גם בנושא גידול הפרות.

בגידול והטיפול בפרות יש תמיד לאן להשתפר, אבל אני אומרת בפה מלא ובביטחון רב שאין התעללות ברפתות החלב בישראל וחוזרת ואומרת שהייתי שמחה להיות במקומן.
קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט