חברתי >

הזכות להיות מכוער

שתי יוזמות אירופאיות מנסות לפתור בעיה אחת גדולה: מאות מיליוני טונות של ירקות ופירות "מכוערים" אך טובים מושלכים לפח במקום להימכר לציבור בזול

עשרות אחוזים מהתוצרת החקלאית במדינות המערב אינם מגיעים לצרכנים מסיבות אסתטיות. התופעה תורמת למחיריהם היקרים של הפירות והירקות ברשתות, פוגעת ברווחי החקלאים ומשפיעה לרעה על תזונתם של אזרחים רבים. קבוצת סטודנטים מגרמניה ורשת מזון גדולה בצרפת פועלות, כל אחת בנפרד, למנוע את השלכתם לזבל של יבולים שאינם עומדים בסטנדרטים מקובלים של גודל וצורה.


פירות וירקות מחפירים וממותגים

Intermarché, רשת שיווק המזון השלישית בגודלה בצרפת, החליטה להתייחס ברצינות להכרזת האיחוד האירופאי על 2014 כשנת המלחמה בבזבוז המזון. כל מה שנדרש מאינטרמרשה לעשות, הוא לרכוש מהמגדלים שכבר מוכרים להם יבולים יפים גם את הירקות והפירות המעוותים, שלפני כן היו מושלכים – מדובר ב-300 מיליון טונות בשנה. 


היבולים האלה קיבלו מהרשת את השם Inglorious Fruits and Vegetables, "פירות וירקות מחפירים", ושווקו כקו מוצרים עצמאי במחירים נמוכים ב-30% מהיבולים הסטנדרטיים. הרשת לא הסתפקה בהנחת ארגזי פירות וירקות מחפירים על המדפים, אלא מיתגה את Inglorious ויצאה בקמפיין, שאחד המסרים העיקריים בו הוא שכעת אפשר לאכול חמש מנות פרי וירק ביום, כמומלץ, בלי לקרוע את הכיס. כדי לשכנע את הקונים שהיבולים הללו טובים כמו מתחריהם היפים, הוצע בחנויות הרשת קו של מיצים ומרקים עם המיתוג של Inglorious. כעת לקוח יכול, למשל, להעמיס שקית אחת בתותים בעלי צורה קלאסית לקישוט עוגה ושקית נוספת של תותים בעלי צורה מוזרה (שבקמפיין הגרמני כונו "תותים-דובונים" או "דובתותים") להכנת ריבה. 


סרטון שליווה את קמפיין Inglorious Fruits and Vegetables הפך לוויראלי והופיע גם בפרסומים של גרינפיס ישראל, מה שמעיד על הזדהות הציבור עם הרעיון:





מכוער זה טעים

דניאל פלאת, ג´קומו בלום ומוריץ גלוק, סטודנטים מאוניברסיטת בהאוהאוס בוויימר שבגרמניה, יצרו קמפיין לעידוד קניית יבולים מכוערים שנקרא Ugly Fruits. הקמפיין כולל אתר אינטרנט, סרטון שמציג לראווה פירות וירקות שנדחים על ידי הציבור והרשתות מהסיבות הלא נכונות, גלויות ולוחות שנה שניתן לרכוש על מנת לתמוך בפרויקט, שילוט חוצות, עמוד פייסבוק שבין היתר מזמין את הגולשים לשלוח אליו תמונות של ירקות ופירות לא סטנדרטיים, משאית אשפה שפורקת ירקות ופירות ראויים למאכל, וכמובן הסברה שמציגה את המגדלים ומתארת את הבזבוז הכרוך בהפניית עורף לתוצרת הזאת. בתמונות רואים חקלאים אוספים יבולים מהשדה ישר אל הזבל. הם מצוטטים מתבטאים בנושא, למשל: "מה שטעים, מקומו על הצלחת ולא בפח האשפה, לא משנה איך הוא נראה." כמתבקש, הפרויקט מעוצב לעילא, אסתטי מאוד ומערב הומור עם רצינות.



תמונה ששלח גולש לדף הפייסבוק ugly fruits


בישראל החוק לא נאכף

בישראל, קורה דבר מוזר. שני שלישים מהישראלים קונים את הפירות והירקות שלהם בסופר, אבל בדרך כלל אינם מתפעלים מהסחורה, בלשון המעטה. היבולים אמנם אינם מעוותים, אבל פעמים רבות אינם טריים, נגועים, על סף ריקבון או טרם הבשילו. בארגזים שוכנים זה לצד זה פירות וירקות בגדלים ובאיכויות שונים, אך במחיר זהה.


בשנת 2011 הכנסת אישרה את "חוק הסטנדרטים" שאמור, החל מ-2013, לחייב את המשווקים למיין ולסדר את הירקות והפירות לפי איכותם ולתמחרם בהתאם, וזאת על מנת למנוע את המצב שבו הרשתות קונות סחורה באיכות ירודה, משווקות אותה במחיר של סחורה מובחרת ונהנות מהפער העצום. אילו החוק היה מיושם ונאכף, היה נוצר ברשתות המזון הישראליות מצב דומה לזה שיצרה רשת Intermarché.


ג´וני מיטשל ומונסנטו

הפתרונות, נכון להיום, קטנים יותר מהבעיה. מתי נקלענו למצב האבסורדי שבו דורשים מהירקות ומהפירות להיראות כאילו נפלטו מקו ייצור? התשובה היא בתרבות הצריכה. באחד משיריה האהובים ביותר, Big Yellow Taxi, מבקשת ג´וני מיטשל: "היי, חקלאי, חקלאי, עזוב את הדי.די.טי עכשיו. תן לי כתמים על התפוחים שלי ותשאיר לי את הדבורים והפרפרים, בבקשה"! חברת מונסנטו (שלא בה ולא בהנדסה גנטית עוסקת הכתבה הזאת) נענתה לבקשתה הראשונה של מיטשל ופיתחה זן תפוחי אדמה שגידולו אינו מצריך שימוש בחומרי הדברה, אבל על הדרך התעלמה מבקשתה השנייה – על תפוחי האדמה המהונדסים גנטית מזן New Leafלא תמצאו שום כתמים. גם לא תמצאו ביניהם תפוחי אדמה קטנים או גדולים במיוחד, בעלי צורות מוזרות או בליטות חריגות המקשות על קילופם. תפוחי האדמה החדשים זהים בגודלם, בצבעם ובצורתם, והאורך האחיד שלהם מתאים בדיוק לאורכו של הצ´יפס המוגש ברשתות המזון המהיר. ואכן תפודי New Leaf יועדו ללקוח גדול במיוחד – רשת מקדונלדס, השואפת למקסימום סטנדרטיזציה ומינוס הפתעות בארוחות שהיא מוכרת. יש היבטים רבים נוספים לסיפור של הגידולים המהונדסים, אבל אם נתמקד במרכיב של הצורה, סיפורו של תפוח האדמה הוא סיפורם של רוב הפירות והירקות.


כשהיינו ילדים התרגשנו למצוא בסלסילת הפירות בננות "תאומות סיאמיות" או אפרסקים שהצמיחו אף, ובמגירת הירקות במקרר גילינו לא פעם מלפפונים מסולסלים, גזרים מפוצלים וחצילים בעלי צורות משונות. אם אתם קונים את הירקות שלכם בסופר, רוב הסיכויים שלא תתקלו היום ביבולים כאלה. על פי נתוני לקט ישראל, כ-30% מהתוצרת החקלאית במדינה אינה משווקת לציבור רק בגלל שאינה תואמת לסטנדרט אסתטי מסוים. בארצות הברית ובאיחוד האירופאי השיעור מגיע ל-40%. חשוב להדגיש שמדובר ביבולים טריים, טובים ואכילים לחלוטין. במציאות שבה מזון בסיסי והכרחי כמו פירות וירקות עולה כל-כך הרבה כסף, ויותר ויותר משקי בית מתקשים להתמודד עם יוקר המחיה, נשאלת השאלה: למה? יש כמה תשובות אפשריות.



כאלה כבר לא רואים במדפי הסופר


הבננה שלך זקוקה לניתוח פלסטי

פרקטיות - כאשר מדובר בירקות ארוזים, קטגוריה שהולכת וגדלה בשנים האחרונות, ירקות חריגים אינם משתלבים במארז.


תרבות – סטנדרטי היופי המחמירים של הגוף האנושי - שהביאו לשגשוגם של מכונים המציעים לנו אפים מוקטנים, שדיים מוגדלים, בטן שטוחה, שיער חלק על הראש והיעדר שיער על הגוף – חלחלו אל הייצור החקלאי. גם הגזרים שלנו צריכים להיות ארוכים, צרים וחלקים. אולי ההשוואה בין מודל היופי האנושי לבין הדרישות מהגידולים החקלאיים היא קצת פילוסופית מדי, אבל אינה מנותקת מהמציאות.


עד 2008 לאיחוד האירופאי היו הגדרות מדויקות מאוד אילו פירות וירקות הם תקינים מבחינה אסתטית ואילו לא. לדוגמה: החלק הלבן של הכרשה חייב להיות לפחות שליש מהירק כולו, למלפפון אסור שתהיה זווית עיקול של יותר מ-10%, גזרים מפוצלים נפסלים, וכרובית שקוטרה פחות מ-11 ס"מ היא מחוץ לחוק. שימו לב לדרישות מהבננה: "עובי החתך הרוחבי של הפרי בין כיוון הצמיחה הלטראלי לבין המרכז, במאונך לציר האורך, חייב להיות 27 מ"מ לפחות." בדצמבר 2008 הבינו באיחוד האירופאי שהסטנדרטים המחמירים הללו גורמים לבזבוז מזון ולמחירים יקרים, והסירו את האיסור על ירקות מכוערים, או כפי שניסחו זאת בניו-יורק טיימס - "האיחוד האירופאי התרכך ומאפשר לבננה להיות בננה." אך גם היום, כמעט שש שנים לאחר ההקלות, לא הרבה אנשים חוזרים מהסופר עם תפוחי אדמה בצורת לב בשקית שלהם.


סיבות כלכליות – רבות כבר דובר על פערי התיווך במחירי התוצרת החקלאית שגוזרות רשתות השיווק על חשבון החקלאים והצרכנים. כיוון שמצופה מגידולים "מכוערים" להימכר במחיר זול יותר וכיוון שפער התיווך בין המחיר הסיטונאי למחיר הקמעונאי שממנו נהנות הרשתות עומד על 45% ויותר, אין לרשתות מניע להציע לציבור את אותם יבולים מנודים.


כיוון שכולנו גם צרכנים שנאבקים עם יוקר המחיה, אנחנו יכולים לתרום את חלקנו להעלאת קרנם של היבולים הפסולים באמצעות קנייה ישירה מחקלאים כאשר זה אפשרי, רכישת תוצרת בשווקים ואצל ירקנים במקום במדורי הפירות והירקות בסופרמרקט, והימנעות מקניית הירקות והפירות הארוזים, אקט שגם מצמצם את זיהום הסביבה ועלויות הייצור. אנחנו מנחשים שישראלים רבים יתקשו לסרב לסל פרי וירק טרי, טעים ומוזל ב-30%. מעניין מי ירים את הכפפה.


קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט