כלים >

לעבור את שנת השמיטה בלי פשיטה

בארץ קשה למכור תוצרת חקלאית בלי לקיים את הלכות שמיטה. 100 מליון ₪ מתקציב הממשלה, ופתרונות הלכתיים שונים אמורים לאפשר לחקלאים להתפרנס בכבוד גם בשנה הקרובה בה תחול שמיטה. שחר שלוח מסבירה

אחת לשבע שנים זה קורה – שנת שמיטה. מחזורי שנות השמיטה החלו להימנות לאחר חורבן הבית השני, ועם העליות הציוניות לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 הפכו לאתגר כלכלי, הלכתי וטכנולוגי עבור חקלאי היישוב היהודי דאז, ועבור החקלאים במדינה היום. לצורך העניין, שטחי ארץ ישראל הם תחומי הארץ שנכבשו בימי בית המקדש הראשון (גבולות עולי מצרים).


במרוצת השנים, פתרונות מנהלתיים וטכנולוגיים שונים נוצרו על מנת לספק לחקלאים את האפשרות לשמור על הלכות השמיטה ולהמשיך להתפרנס.


הממשלה הקצתה השנה 100 מיליון שקלים למשרדי החקלאות והדתות במסגרת ההיערכות לשנת השמיטה. מתוך זה 45 מיליון הוקצו לסיוע לחקלאים שבוחרים להשבית את משקיהם, 5 מיליון יושקעו במצעים מנותקים מהקרקע לגידול ירקות ו-2 מיליון נועדו למימון אחסון ירקות משנה זו (תשע"ד) לצורך צריכתם בשנה העברית הבאה, שנת השמיטה תשע"ה.



שר החקלאות בכנס לקראת שנת השמיטה


צביקי פורת, רכז אגף המשק של הקיבוץ הדתי וחבר קיבוץ עלומים, אומר בראיון ל"אופק ישראל", שכל החקלאים היהודים במדינה, חילונים כדתיים, שומרים על הלכות שנת השמיטה. הדרכים העיקריות לעשות זאת הן שלוש. 


שמיטה טוטאלית, הנקראת גם "הוברה" מלשון "בור", פתרון שנבחר על ידי אחוזים בודדים, לרוב חקלאים דתיים. חקלאים אלה מקבלים פיצוי כספי מהמדינה על פי מפתח מדויק המבוסס על מבחן הכנסה של שלוש שנים והצהרות של החקלאי. פתרון זה כבר פועל ומספר החקלאים שבוחרים בו גדל משמיטה לשמיטה, אם כי בקצב איטי.


הפיתרון השני, הנחשב פחות גבוה מהוברה מבחינה הלכתית, הוא אוצר בית-דין המאפשר לחקלאי להמשיך לאסוף יבולים ולספקם לציבור בהסדר ששומר על קדושת השביעית. גם בפיתרון זה בוחרים מעטים, בעיקר שומרי הלכה, כמו חקלאים ממושבים דתיים.


הפיתרון השלישי והנפוץ ביותר הוא היתר מכירה, שמשמעותו העברת הבעלות על הקרקע לגוי למשך שנת השמיטה, מה שמאפשר לחקלאי להמשיך לעבוד כמעט כרגיל. על שני הפתרונות האחרונים יורחב בהמשך.


בשמיטה, שמירה על הקיים מותרת

התורה אוסרת במפורש על ביצוע ארבע מלאכות בשנת השמיטה: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. יש אומרים שגם חרישה אסורה. מלאכות אסורות נוספות הנגזרות ממלאכות אלה אסורות דרבנן, כלומר אינן מצוינת במפורש בתורה אך מבוססות על דברי חכמים. מדובר בפעילויות שמטרתן להגביר את הצמיחה.


פעולות חקלאיות שכן מותרות הן אלה שנועדו לשמר את הקיים, להגן על הצמח, עם עדיפות לאמצעים שאינם כרוכים במניפולציה ישירה על הצמח או על האדמה.


ניתן להקל על המלאכות האסורות מדרבנן בתנאים שונים, למשל אם מטרתן למנוע, אם הן מבוצעות על ידי גוי או באמצעות "גרמא" – אמצעי שגורם לעבודה להתבצע בדרך עקיפה.


טכנולוגיות גרמא משמשות לא רק חקלאים בשמיטה אלא גם מוסדות שחייבים לתפקד 24/7 כל השנה, כמו בתי חולים. הגמישות המסוימת הזאת בתוספת חשיבה יצירתית מאפשרות לחקלאים להמשיך לעבוד כמעט כרגיל גם בשנות שמיטה.


חקלאי הערבה הדרומית פטורים

כיוון שהשטחים החקלאיים בערבה לא נכללים בגבולות ארץ ישראל המקראית, חקלאי הערבה פטורים מהלכות שמיטה.


פתרונות הלכתיים בשנת שמיטה


אוצר בית דין: הפירות בקדשות שביעית ואסורים לייצוא

בשנת שמיטה אסור לאסוף יבולים כפי שעושים בשנה רגילה לצורכי מסחר. החקלאי נחשב שליח בית-דין. הוא אוסף את יבוליו ומוסר אותם לאוצר בית-הדין, וזה מצדו מעביר אותם ללקוחותיו וגובה תשלום הנועד לכיסוי הוצאות.


הרעיון בהסדר זה הוא שהתוצרת, כפי שהיא אמורה להיות בשנת שמיטה, היא "הפקר", ואינה "נכס", על אף שהיא מועברת לציבור והחקלאי מקבל תשלום עבורה. פורת מסביר שיתרונו של הסדר זה בכך שהוא "נקי מבחינה הלכתית."


הספק מייצר עבור עם ישראל ומקבל כיסוי הוצאות. חיסרון: בגלל שאין מכירה, הפירות בקדושת שביעית. מבחינה הלכתית משמעות הדבר שיש להעניק להם יחס מיוחד כמו פח נפרד לשאריות (מה שמקשה על שיווק התוצרת למוסדות) ואיסור ייצואם לחו"ל.


פורת מציין שבשמיטה הקודמת תנובה הפסידה כסף רב משיווק יבולי אוצר בית-דין כיוון שלא ניתן לחזות את היקף הקנייה של הציבור הכללי, שאינו מעדיף פירות שביעית על פני פירות רגילים. כיוון שלאוצר בית-הדין אסור לייצא, ההסדר פוגע מאוד במגדלים של ירקות כמו גזר ותפוחי אדמה, שרובם מיועדים לייצוא.


הממשלה אינה מעורבת באוצר בית-הדין ויוזם ההתקשרות הוא בדרך כלל אוצר בית-הדין שפונה לספקים ייעודיים, לרוב חקלאים שומרי הלכה, ומעביר את התוצרת ללקוחותיו הקבועים, לרוב חרדים.


חקלאי שמעוניין בהסדר כזה, צריך להתקשר עם בית-הדין מבעוד מועד, לקבל בכתב אישור לשליחותו ולפעול בהתאם להנחיות בית-הדין. החקלאי צריך לסמן את הפירות כפירות "שביעית" ועליו להשתדל לאסוף את כולם, גם את אלה שאיכותם ירודה על מנת לקיים את מצוות "ואכלו אביוני עמך".





היתר מכירה: ההסדר הנפוץ

הרעיון דומה למכירת החמץ לגויים בזמן הפסח. אדמות ישראל שנמכרות לגוי לתקופת שנת השמיטה, פתורות באופן עקרוני מההגבלות הכרוכות בשנת השמיטה.


מכיוון שמדובר בפתרון שנוי במחלוקת, הפרשנויות לגביו מגוונות. המקלים טוענים שמרגע שהשטח נמכר, ניתן לסחור ביבולים כרגיל, כולל ייצוא לחו"ל, כיוון שהפירות אינם נחשבים פירות שביעית.


בנוגע לעבודה החקלאית, המתירים סבורים שליהודי ולגוי מותר לבצע בחלקה המכורה את כל המלאכות. מקלים פחות אומרים שליהודי מותר לבצע רק את המלאכות האסורות על-פי דרבנן, אך לא על פי התורה. המחמירים יותר אומרים שגם המלאכות האסורות מדרבנן, עדיף שיבוצעו על ידי גוי.


בשטח שנמכר למשך שנת השמיטה יש עדיין מחויבות להשאיר חלקה שבה השמיטה תישמר על פי ההלכה. יש לציין את מיקומה של החלקה בשטר המכירה ולשלטה באופן ברור.


פורת אומר שזהו הפיתרון הרווח ביותר היום, ומוסיף שחסרונו נעוץ בכך שאינו גבוה מבחינה הלכתית, אך יתרונו בשמירת אדמות ארץ-ישראל. מבקרי היתר המכירה טוענים שמעבר להיותו נמוך מבחינה הלכתית, הוא גם אינו ציוני בשל מכירת הקרקע לגוי.


לדבריו, דווקא המרכיב הציוני עומד לטובת היתר המכירה, בגלל שהוברה משמעותה השבתת הקרקע לשנה, כולל השבתת הייבוא, מה שמאפשר למתחרינו בחו"ל לתפוס את מקומם בשווקים של החקלאים מישראל.


היתר המכירה מאפשר לחקלאים להמשיך לעשות עסקים בלי לפגוע בהלכות השמיטה. חשוב לציין שהיתר המכירה אינו עולה כסף לחקלאים וההסדר מבוצע במימון ממשלתי. 


איך עושים זאת בפועל?

מתי? יש לפנות לרבנות הראשית לישראל לשם חתימה על טופס הרשאה, המייפה את כוחם של הרבנים הראשיים לישראל למכור את האדמה לגוי. יש לחתום על ההרשאה זו עד י"ד באב לפני השמיטה (יום א´, 10 באוגוסט השנה).


מי חותם? חקלאי שחוכר אדמה השייכת לקק"ל או לרשות מקרקעי ישראל, צריך לחתום גם הוא על ההרשאה, בנוסף לחתימתם של הממונים על אדמת הלאום. אם החקלאי חוכר חלקה מחקלאי אחר, גם הוא וגם בעליה הרשומים של הקרקע צריכים לחתום על ההרשאה. החתימה על מכירת שטחי קיבוצים ומושבים שיתופיים צריכה להיעשות על ידי מורשי החתימה של האגודה השיתופית או הקיבוץ.


מה קורה ביהודה ושומרון? בשטחים ישנם שלושה מצבים שונים של בעלות על הקרקע: אדמות מדינה, אדמות סקר - אדמות שהבעלות עדיין לא הוגדרה עליהן, אך המדינה תובעת עליהן בעלות, ואדמות פרטיות (הן של יהודים והן של ערבים).


על מנת למכור את הקרקע בהיתר מכירה, מלבד מכירת הקרקע של המחזיק בה, יש לבצע מכירה של הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, מכירה זו צריכה להיות הן ביחס לאדמות מדינה, אדמות סקר ואדמות שהבעלות אינה ברורה. באדמות פרטיות בבעלות יהודית, די במכירה של המחזיק בקרקע.


תזמון זריעה: מתאים לגידולי חורף

גידולי שדה שנזרעו בשנה שלפני השמיטה, אינם נחשבים שביעית. זריעה לפני ראש השנה היא הקדמה של חודשיים בהשוואה לזריעה במועד הרגיל. אין עם זה בעיה, כל עוד לא יורד גשם והזרע יכול להמתין בקרקע מבלי להינזק.


 יששכר (איסי) אורן, רכז המשק ומנהל גידולי השדה בקיבוץ שעלבים, מסביר על כמה פיתרונות שהתנסה בהם בשנותיו הרבות כחקלאי.


פתרון אחד הוא עיטוי, כלומר ציפוי הזרע. העיטוי מאפשר זריעה מוקדמת ללא חשש מפני גשם ראשון מוקדם, כיוון ששכבת המגן מונעת מהמים להגיע אל הזרע והוא ממשיך לשכב יבש באדמה עד תחילתה של עונת הגשמים. העיטוי מכוון למצב הנפוץ של גשם ראשון קל שלאחריו עצירת גשמים. לדברי אורן, הטכנולוגיה הזאת נוסתה רבות ולא הצליחה במיוחד.


פתרון נוסף הוא זריעה עמוקה. בשעלבים ניסו זאת וגילו שזנים מסוימים של חיטה מתאימים יותר מאחרים לשיטה הזאת. מדובר בזריעה בעומק של 5 עד 7 ס"מ במקום 3 ס"מ. ניסיונם של הגד"שניקים משעלבים מלמד שהעומק הנכון לתלתן הוא 5 ס"מ.


גשם קל לא יגיע לזרעים ורק גשם כבד יותר, של 40-30 מ"מ, יביא להנבטה, וזה קורה בדרך כלל בתזמון הנכון. מבחינת העלות למגדל, אומר אורן, מדובר בתוספת קטנה שמתגלמת בכמות זרעים גדולה מהרגיל בכ-20%.


פתרון נוסף מאותה משפחה הוא "זריעת שתי וערב" – החקלאי זורע מחצית מהזרעים בשדה בעומק הרגיל ומחצית מהזרעים בעומק רב יותר, כך שייצא מכוסה וייהנה לפחות מחלק מהיבול. הקרן לנזקי טבע אינה מבטחת מי שזורע מוקדם, אבל בשנת שמיטה המדינה משלמת 100 ש"ח לכל דונם כפיצוי על הסיכון שבזריעה מוקדמת.


לעתים החקלאי נהנה גם מהתשלום וגם מיבולים שלא נפגעו, ולעתים הוא נאלץ להסתפק בפיצוי הקבוע וביבולים קטנים מהרגיל, אם למשל גשם ראשון גרם לנביטה ועצירת גשמים שבאה אחריו גרמה לקמילת הצמחים. פתרונות הזריעה המוקדמת מתאימים כמובן רק לגידולי חורף כמו חיטה, שעורה, שיבולת שועל ותלתן. צמחים שנזרעים מאוחר יותר בשנה אינם יכולים לחמוק מהשמיטה בדרך זו.



נחמיה רפל מזכיר הקיבוץ הדתי. צילום: אמיתי גזית


שמיטון: כמו מעלית שבת

נחמיה רפל, מזכיר הקיבוץ הדתי, טוען בגאווה לא מסותרת, שהתנועה שהוא עומד בראשה מובילה מאז שנות ה-30´ את ההתייחסות הממלכתית לשנת השמיטה.


אחד הפיתוחים שנוצרו ביוזמת הקיבוץ הדתי הוא השמיטון. השמיטון הוא פיתוח טכנולוגי ממשפחת הגרמא, כלומר אמצעי שמטרתו להחליף עשייה בגרימה, מה שמאפשר ניצול כלים ומכשירים שאסור להפעילם בדרך הרגילה בשל שמירת שבת או שמיטה. 


לאדם החילוני ההמצאות האלה נראות ככביש עוקף הלכה, אבל עבור חקלאי שומר מצוות הן הדרך לקיים את ההלכה ולהמשיך לעבוד ולטפח את השדות והמטעים.

השמיטון מאפשר לחקלאי יהודי לבצע בשטח שנמכר לגוי את פעולות הזריעה והחרישה האסורות מבלי לעבור על הלכות השמיטה כאשר אין גוי שיעשה זאת.


לקראת שמיטת תש"ם (1980), בעידודו של הרב הראשי דאז גורן, פותח השמיטון הראשון במכון "צומת" (צוותי מדע ותורה – גוף המפתח פתרונות לגישור בין דרישות התורה לחיי המעשה).


השמיטונים הוותיקים יותר היו מרכיבים שתיווכו את המערכות המכאניות וההידראוליות שהורידו את המחרשה או המזרעה אל הקרקע. לקראת השמיטה הקרובה פותח שמיטון דיגיטלי שמותאם לטרקטורים השונים. רפל אומר שעבודה בטרקטור עם שמיטון מכבידה על החקלאי קצת יותר מעבודה רגילה, "אבל זה לא מפריע כשבאים עם המוטיבציה הנכונה."



השמיטון הדיגיטלי מאפשר לקיים הלכות שמיטה


מצע מנותק: שלא יגע בארץ הקודש

גידול ירקות על מצעים מנותקים הוא פרקטיקה מקובלת בכל העולם וכמובן לא רק לצרכי שמיטה. על פי ההלכה, צמח שגדל בתוך בית במיכל שאינו נקוב, לא חלים עליו דיני שביעית.


חממה סגורה נחשבת בית לצורך העניין, מה שמאפר לחקלאי לגדל בתוכה צמחים על מצעים הנתונים בתוך מיכלים סגורים, כלומר כאלה שמונעים מגע בין שורשי הצמח לקרקע, או במלים אחרות: מיכלים הניתנים לטלטול. מותר שיהיו במיכל נקבים קטנים לניקוז המים, אם מונחת מתחת למיכל יריעת פלסטיק שאינה חדירה לשורשים ולמים ושומרת על ההפרדה בין הצמח לבין אדמת ארץ הקודש.



אדמה שנכרתה באירופה משמשת מצע גידול בשנת שמיטה. באדיבות חברת "אבן ארי"


כשאנו אוכלים כרגיל את הסלט או התפוח שלנו בשנת השמיטה, אין לנו דרך לחוש בהבדל. אבל מאחורי כל פרי וירק ניצב צי לא קטן של איסורים, הנחיות, הנחות ופיתרונות שחלקם יצירתיים מאוד ותמיד משפיעים על עבודת המגדל. מעבר לפיתרונות שמפורטים כאן, קיימים עוד רבים ספציפיים לכל ענף חקלאי ואפשר להעמיק בהם ב"מדריך שמיטה לחקלאים" שיצא מטעם משרדי החקלאות והתרבות וגופים נוספים.


קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט