פיננסי >

מדוע משמידים תוצרת חקלאית במקום לתרום לנזקקים?

השמדה של אלפי טונות תפוחי אדמה צפויה להתרחש בימים הקרובים באישור מועצת הצמחים. ארגוני צדקה מנסים לחלץ כמה טונות שימסרו לנזקקים, אולם במועצת הצמחים לא ממהרים לשחרר את היבול העודף, מחשש לירידה במחיר הסיטונאי 

בקרוב כ-5000 טון תפוחי אדמה טובים למאכל יטמנו בבורות או יועברו למאכל בהמות. השמדת היבול היא מניפולציה כלכלית שעושים ארגונים כדוגמת מועצת הצמחים, מכוח ´חוק מועצת הצמחים 1973´, על מנת שלא יגיעו אל השוק כמויות עודפות של תוצרת קיימת, ובכך יצנח מחירה.


אלא שנוכח הבזבוז הנוראי עולה השאלה האם אין מנגנונים אחרים להגנה על המחיר הסיטונאי שמקבלים החקלאים.


סוגיה מטרידה זו מעסיקה לא רק אותנו אלא גם את מבקר המדינה שמסר למערכת "אופק ישראל" כי בעוד תשעה חודשים, במאי 2015 יוקדש אחד מפרקי דו"ח המבקר להשמדת תוצרת חקלאית.


מועצת הצמחים התעלמה מפניות של עמותות

למשל, ´לקט ישראל´, ארגון המחלק עודפי מזון לנזקקים, עשוי למצוא תועלת בסחורה אכילה שכזו ולהעביר אותה לנזקקים, לפני שהיא מושלכת אל מתחת לגלגלי טרקטורים שירסקו אותה. 


"מועצת הצמחים לא מוכנה שניקח את תפוחי האדמה האלה", אמר גיא יהושע, מנהל מחלקה בארגון ´לקט ישראל´. "הם טוענים שבעקיפין אנחנו מחזירים את תפוחי האדמה לשוק", הוסיף. לדבריו, נזקקים המסתייעים בעמותות ממילא יכולים להרשות לעצמם לרכוש רק מעט ירקות. והכמות העומדת בפני השמדה היא גדולה מדי עבור ´לקט ישראל´, שלא מסוגלת לקלוט מסה שכזו. הארגון ביקש 500 טונות לחלוקה. "כמות שלא תשפיע על המחיר בשוק", צייין יהושע.


מנכ"ל לקט ישראל, גידי כרוך, מחה כנגד בזבוז המזון המושמד בכוונת תחילה. "במועצת הצמחים מחליטים להשמיד את הירקות וממשיכים בחוסר שיתוף הפעולה ובהתעלמות המקוממת מאיתנו. אנחנו מעבירים מזון ל-140 אלף נזקקים בשבוע. כבר שנים אנו יודעים כי מועצת הצמחים משמידה כמויות גדולות של ירקות, במקום לתת את ההזדמנות ללקט ישראל לאסוף את העודפים".


לדברי מאיר יפרח, יו"ר ארגון מגדלי הירקות, עדיין לא הוחלט במועצת הצמחים על השמדת יבול. "בין התכנון להשמיד לבין הביצוע, המרחק גדול", הוא אומר.


בפועל, מה שמטריד את מועצת הצמחים בהשמדת תוצרת חקלאית, זוהי רק הפומביות שבדבר. המועצה מודעת לעוינות שעלול לעורר מחזה שכזה, בו נדרסים למוות טונות של פחמימות וויטמינים, בעוד עשרות אלפי פיות רעבים ישמחו לקבל אותם לקרבם.


"יש עודפים של תפוחי אדמה בבתי הקירור, אני במו"מ עם אונר"א, אולי נעביר אותם לעזה", מתאמץ יפרח להישמע לרגע כמו חסיד אומות עולם, וממשיך: "ארגון ´לקט ישראל´ לא יכולים לקחת כמות כזו של 5000 טון. וכשהם לוקחים את הירק, אז מישהו לא קונה אותו בשוק. החקלאי לא מגדל את הירק כדי לחלק אותו. לקט ישראל במילא יכולים לקחת רק 3-2 משאיות. אם נשמיד יבול, זה יהיה כדי לאזן את המחיר לסיטונאי לפחות לשקל אחד לקילו".


נציין כי פנינו גם למועצת הצמחים, אך עד מועד פרסום הכתבה לא התקבלה תגובתם. כשתתקבל נפרסמה.



משאיות במחסן הלוגיסטי של לקט ישראל מעמיסות תוצרת חקלאית. צילום: אמיתי גזית


כיפופי ידיים

בישובי חבל מעון שבעוטף עזה מגדלים 150 אלף טון תפודים בשנה. דרור תנורי, מנכ"ל מפעלי היישובים שמוכרים את תוצרתם תחת המותג "הדוד משה", מוצא טעם לפגם בהשמדת תוצרת חקלאית. "אני לא חושב שזה נכון, זה לא נראה טוב מבחינה ציבורית. ובכלל, מועצת הצמחים לא יכולה להשמיד, אסור לה. שהמגדלים יתכבדו ויתרמו את העודפים האלה למישהו. כל המהלך הזה הוא הרי ניסיון ליצור איזון בין ההיצע לביקוש; אז שמגדל אחראי ידאג לצעדים שלו, ואם יש לו עודף, אז שיתן אותו במתנה. יש חקלאי, שגידל שנה שעברה אלף דונם, והשנה החליט להתפרס על 5000 דונם; חקלאים שעובדים מסודר יודעים איזה כמות הם מעבירים ולאיזה משווק".


ברק אומגה, חקלאי מפארן בערבה, טבע באביב האחרון מונח המוכר בשם ´מחאת הפלפלים´, כשהציג בהתרסה כיצד הוא נאלץ יחד עם חקלאים נוספים, לשפוך אל המזבלה טונות של פלפל טרי מסוג א´. "שמענו שהמחיר שנקבל על הפלפל מהסיטונאים יהיה 80 אגורות לקילו" הוא נזכר. באותו הזמן קנה צרכן פלוני את אותו הפלפל במחיר של כ-14 שקלים לקילוגרם בחנות. "בשרשרת שבין החקלאי לצרכן, רוב הכסף נמצא אצל הסיטונאים ורשתות השיווק", מוסיף אומגה.


בסופו של דבר, בחודש מאי האחרון, העדיף לתרום או לזרוק את הפלפל שקטף והוצע לו עליו מחיר מעליב. "רשתות השיווק חתכו אותנו במחיר. לחקלאי יש את עלויות הקטיף, ההובלה והאריזה של הפרי, ובמחיר שהציעו לנו, זה הפך ללא משתלם". כשבועיים אחרי שהשמידו אומגה ועמיתיו טונות פלפל, הגיעו סיטונאים ששילמו למגדלי פלפל 2.5 שקלים לקילוגרם. מזה, יבין צרכן הדיוט, שהשמדת תוצרת חקלאית נובעת לעיתים לא רק מעודף היצע, אלא מכיפופי ידיים שבין חקלאים לסיטונאים, במאבק על המחיר.


במקומות שונים בעולם נמצאו רעיונות אחרים להתמודדות עם עודפי תוצרת, זולת השלכתה לאשפה: הזנת מעוטי יכולת ויצירת דלק אתנול, למשל. בארצות הברית, 25% מהתוצרת החקלאית נחשבת לעודפת ומופנית לייצוא. בקנדה מבוטח החקלאי בביטוח יבול, במקרה שהכנסתו השנתית יורדת מתחת ל-85% מההכנסה השנתית הממוצעת. ביפן מעודדת הממשלה את החקלאים בעזרת תמריצים כלכליים, לעבור מגידולים שיש מהם עודף לכאלה שיש מהם מחסור. האם יש סיכוי שמועצת הצמחים תאמץ גישות פחות בזבזניות שכאלה? אולי ממצאיו של מבקר המדינה יעירו שם מישהו מתרדמת.



קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט