חברתי >

הערבה קורסת, הממשלה שותקת

ציון שחר, חקלאי ותיק בערבה, מיואש. הבית היפה והשטחים המטופחים הם רק ציפוי דק מול הסיטואציה הכלכלית השוחקת את חקלאי האזור: "אני רואה קטסטרופה השנה".  התחרות העזה בחו"ל, פערי המחירים בישראל, הנזקים שזוכים לפיצוי זעום ותנאי ההעסקה של העובדים הזרים. תמונת מצב

לא פרזיטים, לא מיליונרים

ציון ואשתו הגיעו למושב צופר לפני 32 שנים, מותירים מאחוריהם את קיבוץ ברעם בצפון הארץ, בדרך להגשים חלום. משנת 82 הם כאן, חקלאים בלב ובנפש.


לפני שש או שבע שנים, ספק עם ציון היה מסכים להתראיין לכתבה על מצב החקלאים בערבה, וגם אם כן, ספק אם היה מתאר את המצב בצבעים קודרים כל כך. בבית המטופח שבנו בתחילת הדרך מתרוצצת הנכדה בת השנתיים, בת לעימרי, בן ממשיך במושב שגם הוא מתמודד עם הקשיים של החקלאים בערבה.


"עלינו לקרקע בשנת 82. לא היה כאן כלום, בנינו הכל מהתחלה, הקמנו את המושב, עבדנו בשדות החקלאיים, זו עבודת פרך שאני בספק אם ישראלים היום מסוגלים לה. וכל זה מתוך חזון, מידיעה שזה הבית, זה המקום בו אני רוצה לחיות ולגדל את ילדי".


לציון שלושה ילדים, רק אחד מהם בחר להמשיך את דרכו של אביו. שני המשקים מעבדים כיום מאה דונם, ברובו של פלפל: "לרוב תושבי ישראל יש דימוי שלנו כעשירים, יושבים בבית ושולחים את העובדים הזרים לשטח. לפני מספר שנים הייתי בהפגנה של החקלאים על הכביש לאילת, עבר מולי אדם ברכב, בדרך לחופשה באילת וצעק לי ´פרזיט, תלך לעבוד´. התביישתי. מה הוא יודע עלי? הוא יודע שבאתי להפגנה בתום יום עבודה עם בגדים מלוכלכים מעפר ואדמה?


אני לא מכחיש - היו לנו כמה וכמה שנים יפות, גידלנו פרחים ומלונים ליצוא, וראינו ברכה בעמלנו, מחירים יפים. אבל העולם משתנה. הספרדים והמרוקאים משתלטים על שוק הפרחים ועל שוק המלונים, אנחנו לא מצליחים לעמוד בתחרות איתם, לא בעלויות שינוע, לא בעלות כוח אדם. ועדיין – גם אחרי שעברנו כל כך הרבה עונות קשות, הישראלי הממוצע חושב שאנחנו מיליונרים. כמעט כל החקלאים שאני מכיר בחובות, ואף אחד לא יושב בבית במזגן בזמן שהעובדים הזרים עמלים עבורו בשדות, אנחנו משפחה אחת איתם, בני עימרי נשוי לתאילנדית, המתורגמנית האזורית של העובדים התאילנדים".


גרפיקה: סטודיו בהיר


מכה קשה, פיצויים זעומים

בשנה החולפת ספג ציון מכה קשה, אירוע מוחי הכה בו בעודו עובד בשדה. חודשים של שיקום נדרשו לו כדי לחזור לשגרת חייו אבל הגורל הכה בו שוב - עשרים דונם של גידולים, כמעט מחצית המשק, נשרפו ויצרו הפסד, לדבריו, של כמיליון שקלים. עבור הנזק העצום זכה ציון לפיצוי של 50 אלף שקלים בלבד מחברת הביטוח של קנ"ט (הקרן לנזקי טבע - קרן הביטוח הממשלתית לחקלאים), סכום שכלל בתוכו את נזקי הקרה והשריפה.


"הפיצויים מקנ"ט היו בדיחה, קנ"ט נוהגים להביא שמאי משל עצמם ואינם מתחשבים בדוחות של מרכז המחקר והפיתוח המקומי לגבי סיבת הנזק ועלותו וגם אינם מאפשרים לחקלאים להביא שמאי מטעמם. השנה, אני שוקל שלא לבטח את הגידולים, יהיה מה שיהיה. שנים של פרמיות הלכו לאבדון, פרמיות של 30-20 אלפי שקלים לעונה, אין שום סיבה להמשיך לבטח".


ציון רחוק מלהיות המגדל היחיד בערבה שספג השנה מכה קשה, סיכום עונת הפלפלים שחלפה רחוק מלהיות מזהיר. יבול הפלפלים ספג השנה ´מכת קור´ קשה. בערבה, שבה מהווה הפלפל כשבעים אחוזים מכלל הגידולים החקלאיים, 105,000 טון יבול בשנה שרובו מיועד ליצוא, המכה כואבת במיוחד. המגדלים והמשווקים מדווחים על ירידה של כחמישה עשר עד עשרים אחוזים ביבול ליצוא, ומסבירים כי העונה הקרובה עשויה להיות עונה קריטית למגדלי הפלפל בערבה.


על פי הנתונים שפרסמה חברת קנ"ט - הקרן לנזקי טבע, כבר בינואר 2014, עולה כי היא תשלם לחקלאים כ-300 מיליון שקלים בפיצויים עבור נזקי טבע ואסונות טבע שאירעו בשנה האחרונה. מדובר בעלייה חדה בהיקף הנזקים שגרם מזג האוויר לחקלאים ובשיאו של היקף הפיצויים ששולם להם. לשם השוואה, הממוצע בחמש השנים האחרונות עמד על היקף פיצויים שנתי של כ-170 מיליון שקלים בלבד.


למגדלי הירקות תעביר קנ"ט כ-129 מיליון שקלים, סכום הפיצוי מועבר בעיקר בשל הסערות שהתרחשו בינואר ודצמבר כאשר האירוע המשמעותי ביותר בעוצמת הנזק שנגרם התרחש במחצית דצמבר 2013, במהלך אותה סופה של פעם בשישים שנים שבה חזינו בשלג, ברד וגשמים כבדים שהציפו וחסמו אזורים רבים ברחבי הארץ. הסערה, החריגה בעוצמתה, גרמה לנזקים כבדים בעיקר לגידולי הירקות בשטחים פתוחים. קנ"ט תפצה את המגדלים השונים בכ-110 מיליון שקלים בגין הסערה.




ייאוש טוטאלי

ציון אינו מכחיש ששקל כבר לוותר, לעבור מהמושב למרכז הארץ: "אבל מי יקנה היום משק ובית בערבה?" לדבריו, השטח, הציוד והבית היפהפה שבנה במו ידיו שווים כשלושה מיליון שקלים, סכום שאינו מאפשר חיים במרכז.


"בעבר התמודדנו עם הנושא הכלכלי באופן שונה כי יכולנו להרשות לעצמנו. אחרי שהחזרנו את הוצאות העונה, יכולנו לשים כסף בצד לעונה הבאה. אבל המחירים הצונחים של התוצרת בשבע השנים האחרונות, וההתמודדות הקשה מול היצרנים בחו"ל, הותירו אותנו ללא כל רזרבות, כדי להתחיל עונה אנחנו חייבים להשתמש באשראי על חשבון הגידול, ולרוב פירוש הדבר חוב ענק בסוף העונה שנגרר ותופח משנה לשנה"


"יש באזור כמה וכמה משקים שנסגרו או הוחכרו: בעין יהב 13 משקים, בצופר אחד, בפארן שניים, חקלאים נוטשים, מחכירים למשקים אחרים שצומחים לממדי ענק. האנשים כאן נשברים, הם חיים על חסכונות עבר, הלוואות. ייאוש טוטאלי. אני באמת מנסה שלא להישמע דכאוני אבל אני מרגיש שאנחנו צעד אחד מהתהום, אני עצמי שקלתי שלא ל´התחיל´ את העונה הנוכחית".


"הצילו את החקלאות הישראלית"

ציון לא לבד, גם ברק אומגה, חקלאי ממשיך ממושב פארן שהגיע לכותרות בזכות מחאת הפלפלים שארגן בחודשים שקדמו למלחמה, חושב שוב על עתידו במושב. במכתב שניסח לשרי ממשלה בתחילת יולי, בשיאה של מחאת פערי התיווך, כתב: "המעבר לפארן היה מבחינתי הדבר הנכון ביותר. במושב למדתי להכיר אנשים שהיו רחוקים שנות אור מהאוכלוסייה לה הייתי שייך בעברי. זוהי אוכלוסייה מאוחדת שערבות הדדית הינה ערך עליון בקיומה, אוכלוסייה שהתרומה לקהילה שבה היא חיה ומחוצה לה, הינה חלק בלתי נפרד מהווייתה. במרוצת השנים הושקעו מיליוני שקלים בפיתוח ומחקר בענף החקלאות במימונם של חקלאים ובשיתוף ומשרד החקלאות. פותחו זנים חדשים של גידולים חקלאים ואף נפתחו ענפי חקלאות של בעלי חיים למיניהם."


"היום בשנת 2014 מפעל ההתיישבות והחקלאות בערבה עומד בצומת דרכים קריטית ואף גורלית. האבות המייסדים של חבל ארץ זה נתונים בייאוש רב וספקנות באשר להמשך קיום מפעל ההתיישבות בערבה. בשנתיים האחרונות ירד מספר הבנים החוזרים לערבה ונסגרו לא מעט משקים של חקלאים מבוגרים וצעירים. אנא ממך מצא את הכוחות לעזור לנו החקלאים להמשיך ולשבת כאן בערבה ולהמשיך בחקלאות ישראלית".


למרות החששות בחר ברק לפתוח את העונה הנוכחית, בהרכב חסר. רק שני עובדים זרים נותרו במשק שלו מתוך חמש מכסות עבודה. האחרים ברחו למשקים אחרים בצפון המציעים שכר עונתי גבוה, ומתעלמים מהחוק וממצוקת החקלאים שהעובדים רשומים על שמם. אומגה נותר עם מכסת עובדים מלאה אך ללא עובדים בפועל, משום שחקלאי שעובדיו ´ברחו´ אינו מורשה להביא עובדים במקומם, עד תום תקופת האשרה שלהם, חמש שנים מיום הגיעם לישראל.



ברק אמוגה, למרות החשש פותח את העונה


"30 שקלים לשעה שכר מינימום? אנחנו נקרוס"

חקלאים אחרים במושבי האזור שבחרו לא להיחשף בשמם, דיברו גם הם על מצוקת העובדים הזרים כקושי משמעותי נוסף בהתמודדות של החקלאים הישראלים בארץ והערבה. משרד הכלכלה מריץ בימים אלו ממש קמפיין שקורא לחקלאים לשלב עובדים ישראלים בעבודה החקלאית בתמורה לתוספות שכר.


"ניסינו לשלב עובדים ישראלים" הם מספרים "אנחנו מזמינים את משרד הכלכלה לבוא לכאן ולראות איזה ישראלים מוכנים להשתלב בעובדה חקלאית גם תמורת שכר של 8,000-9,000 שקלים נטו. בעבר עובדים ישראלים שהגיעו לכאן לא החזיקו מעמד שעתיים. זו עבודה פיזית קשה, אנחנו מורגלים בה, העובדים התאילנדים מורגלים בה. אבל ישראלים ´רגילים´ לא מוכנים ולא מסוגלים להתמיד בה"


בעניין קמפיין נוסף הקורא לשלם שכר מינימום 30 שקלים לשעה הם אומרים "אנחנו מבינים את הצורך להבטיח קיום בכבוד לעובדים, אבל אם ישיתו עלינו שכר מינימום של 30 שקלים לשעה, בנוסף להוצאות המחייה והביטוח לעובדים הזרים - אנחנו נקרוס".



ישראלים לא מוכנים להשתלב בעבודה


תנו לעבוד בשקט

לצד קריאה ברורה לממשלת ישראל לסייע לחקלאות, ישנה תחושה של אחריות קולקטיבית ושל הצורך לשנות: "מדינת ישראל יכולה בהחלט לסייע, קודם כל על ידי צמצום ההתערבות. תנו לנו לעבוד בשקט, סייעו לנו במשא ומתן מול האיחוד האירופי להגדלת המכסות הפטורות ממס ביצוא, עזרו לנו לגדל זנים חדשים, צרו רשת בטחון שתמנע מהחקלאות לקרוס".


הם אומרים ומודים כי גם להם יש מקום לשיפור, באיכות התוצרת שתאפשר להתחרות ביעילות רבה יותר בחו"ל. גם שיתוף פעולה בין המגדלים עצמם ובין עשרות חברות היצוא הקטנות, שקמו בערבה לאחר קריסת חברת אגרקסקו ב-2011, טעון שיפור.


מאז קריסת חברת היצוא החקלאי והעברתה לידיים פרטיות, מגדלים רבים נהפכו ליצואנים. לא תמיד מקיימים יצואנים אלו תיאום בינם, למרות שהתוצרת מגיעה מאותו אזור ומיועדת לאותם שווקים. הדבר יוצר תחרות נוספת, הרסנית לעתים, בין גורמים קטנים רבים שאינם מסוגלים להתמודד בשוק הבינלאומי.


כך, באמצע העונה הבוערת, לצד העבודה הקדחתנית בנטיעות הפלפל העונתיות, כשכל משק מנסה להשלים מכסות ידיים עובדות חסרות, ניכרים גם סימני הייאוש. בין החממות המטופלות במושב פארן ומושבים אחרים ניתן לראות חממות הרוסות, נטושות, שטחים של חקלאים שלא יתחילו את העונה, אלו שפשטו רגל ואלו שעזבו.


לחקלאים בערבה לא נותר אלא להתפלל לשנה נטולת נזקים, נטולת קרה, עם תחרות סבירה מצד המגדלים בחו"ל ואולי עם מעט יותר אמפטיה מצדם של התושבים בישראל.

קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט