פיננסי >

הקשיש שכח להודיע, מועצת הצמחים עיקלה את רכושו

הוא בן 86 וחולה סרטן, את חובו למועצה בסך 40,000 ₪ צבר בגין היטלים שלא שילם בשנים בהן לא עיבד כלל את אדמתו. עד שיפרע אותו, הוטל על רכבו והטרקטור שלו עיקול. מנהל ענף הפירות במועצה: הורדתי את חובו ל-26,000 ₪

לפני שש שנים (ב-2008), התפשט הסרטן בגופו של צבי שטילמן בן ה-86 מיסוד המעלה. תש כוחו מלעבד את שדותיו בהם צמח בעבר מטע שזיפים. משום שלא עבד בשדה, לא שילם למועצת הצמחים היטלים.


בגילו המופלג, אחד מהדברים הרבים שפרחו מזיכרונו, היה הצורך להודיע למועצת הצמחים על שהחכיר את אדמתו לאדם אחר המעבד אותם לעצמו. בעוד גופו דעך, חובו למועצת הצמחים צמח וגדל, עד שהגיע לכמעט 40 אלף שקלים.


הוא נולד ב-1928 ביסוד המעלה להורים חקלאים שגידלו בקר וגידולי שדה. בנעוריו התגייס ל-´הגנה´. ב-1946 נפצע בקרב יריות עם לגיונרים ירדנים בתל-חי, כאשר פרש ירדני ירה עליו עד שאזלה לו התחמושת. כדור אחד פגע לשטילמן בכף היד, ופצע אותו.


היום הוא בקושי שומע, אז כשהגיעו לפני חודש בדואר טפסי ההוצאה לפועל, המבשרים על העיקול שהטילה המועצה על רכבו ועל והטרקטור שלו, אשתו שרה הייתה צריכה להקריא לו את הכתוב בצעקות, הישר אל תוך אפרכסת האוזן. שטילמן אמנם איבד את היכולת לנהוג ברכב, אך אשתו או מי מילדיו מסיעים אותו כשהוא צריך להתנייד. אבל רוב הזמן הוא בבית, בקושי מסוגל להזיז את רגליו. "הרכב בעצם שייך לביטוח לאומי", נזכרת שרה אשתו, "צבי הוכר כנכה והיה זכאי להלוואה מביטוח לאומי לקניית הרכב". 


ההוצאה לפועל עיקלה גם את הטרקטור ובסך הכל רכוש השווה פי 3 מהחוב. "צבי הוא בן אדם סגור, הוא לא הגיב כשהודיעו לנו על החוב", אמרה שרה במטבח ביתה, ושפכה את הבצל הקצוץ שחתכה אל המחבת שטיגנה בו כבד לארוחת הצהריים.


כדי להסיר את העיקול מרכב הפולקסווגן גולף שלהם, עליהם לשלם את החוב. הרכב נמצא בחניית הבית, אבל הם לא יכולים למכור אותו. אם לא ישלמו את החוב, תנכס מועצת הצמחים את הרכב לעצמה, תמכור אותו למרבה במחיר, תיקח לעצמה את החלק היחסי של החוב, ותחזיר לשטילמן את היתרה, ככל שתשאר.



צבי שטילמן ומאחוריו הטרקטור המעוקל


חייב לשלם היטלים על אף שלא עיבד את אדמתו

"אני לא בן אדם רע, אם הוא היה מודיע לנו בזמן, כל החוב הזה לא היה מצטבר לו", הודה משה ברוקנטל, מנהל ענף הפירות במועצת הצמחים, בראיון שקיימנו עימו.

אני קיבוצניק", הוא מספר לי במענה לשאלה על נחיצות ההיטלים "כשהתחילו לגבות מהחברים אצלנו ארנונה, גם הם שאלו מה הם מקבלים בתמורה".


ובאשר לעיקול שהוציא לשטילמן הוא הסביר "כל שנה הוא לא שילם את החוב שלו, ולבסוף הוריתי על הוצאה לפועל. גם אני חקלאי, אני לא עסקן. ושטילמן לא הודיע לנו שמאז 2008 הוא העביר את המטע להחכרה. נפגשתי איתו ועם המחכיר בשבוע שעבר. חמש דקות אחרי שדיברתי עם שטילמן, החוב שלו ירד מ-40 אלף שקל ל-26, הוא לא צריך לשלם יותר".


שטילמן, כמו כמה מעמיתיו למקצוע – שאינם צעירים ממנו בהרבה, שכן, רוב החקלאים בארץ הם בני 60 ומעלה – צבר את החוב מאז שנת 2008. "יש לי שכן שחייב חצי מיליון שקל", לוחש לי שטילמן. עורכת הדין דפנה הולץ, המייצגת את שטילמן, אמרה שהיא מטפלת כרגע ב-2000 מקרים שכאלו. אלו כמעט שליש מ-6000 החקלאים בארץ.


ב-2007 הונהגה רפורמה שהוביל שר החקלאות דאז שלום שמחון. הוחלט שמעתה והלאה, ישלמו מגדלי הפירות היטל בתחילת השנה, על פי גודל השטח המעובד שברשותם ובלי קשר לשיעור הרווח או ההפסד.


עד אז, שילם החקלאי למועצה במעמד מכירת הפרי. כששונו הכללים, החליטו כמה מאות חקלאים שעכשיו, כשכספי ההיטל נמצאים בידיים שלהם ולא עוברים מיידית מידיו של הסיטונאי למועצה בעת המכירה, אל להם לשלם. במועצת הצמחים מכנים אותם, "המורדים".


אלא ששטילמן לא עיבד כלל את הקרקע. עקב מחלתו, עד 2012 החכיר אותה, ובשנתיים האחרונות איש לא מעבד אותה. ובכל זאת מועצת הצמחים מתעקשת שישלם סכום המבוסס לדבריה על היטלים שלא שילם כמו גם פרמיית ביטוח, שספק אם היה זקוק לה.


החוק מקפח את החקלאים

בסעיף ´חובת דיווח´ שבתקנון מועצת הצמחים, נאמר: "פסק מגדל מלגדל, מכל סיבה שהיא, ידווח על כך מיד למועצה; לא דיווח כאמור – ימשיך לחוּב בתשלום ההיטל. ואם גדל אחר במקומו, יחוייבו בתשלום ההיטל הוא ומי שגדל במקומו, יחד ולחוד".


שטילמן לא דיווח למועצה על שהפסיק לעסוק בחקלאות באופן פעיל, מאחר והיה עסוק בלהיות מרותק למיטה. המועצה, מבחינתה, דרשה את התשלום, המגיע לה על פי חוק. כך סברה גם שופטת בג"צ, מרים נאור, שדחתה ערעור של חקלאי בשם דרור מזרחי, שעתר כנגד מועצת הצמחים, בטענה שההיטלים שגבתה מעוגנים בחוק. "בחוק".


השאלה היא, באיזה חוק? במרס 2007, בעקבות אותה רפורמה של השר שמחון שונתה צורת החישוב בתקנון היטלים, שהוכר כתקנות מעבר, עד שיקבעו כללים ליישום חוק חדש המעגן את חישוב ההיטלים. שבע שנים רעות עברו על רוב החקלאים מאז, וכללים חדשים עדיין אין. שופטת בג"צ פסקה שגביית היטל על סמך תקנות מעבר הקיימות כבר שנים – שרירה וחוקית.


רעיון הכלכלה הריכוזית, היה הבסיס האידיאולוגי עליו הוקמה מועצת הצמחים, המאגדת בתוכה (מאז 2004), בברית של מועצות, את מועצת הפירות, מועצת הזית, מועצת ההדרים ומועצת הירקות. "חקלאות ישראל מורכבת מאלפי חקלאים קטנים יחסית, באזורי יצור מגוונים. בנסיבות אלה מהווה המועצה על ארבע ענפיה מוקד לטיפול וקידום נושאי מאקרו חשובים, שהחקלאי הבודד אינו יכול להרימם ויש לעשותם באופן משותף ומרכזי", נכתב במניפסט המועצה.


לטובת מועצת הצמחים נחקק ב-1974 (אז עוד היו כמה מועצות ייצור ענפיות) חוק מועצת הצמחים, המאפשר לה, כגוף סטטוטורי, לגבות היטלים, לקבוע מכסות ותקנות. אחד ההיטלים מחושב לפי מספר הדונמים המעובדים, בהתאם לסוג הגידול. למשל, חקלאי המגדל אבוקדו ישלם למועצה 120 ₪ בעבור כל דונם שהוא מעבד.


מגדל תפוחים ישלם 150 ₪ עבור כל דונם. מגדל אגסים ישלם 110 ₪ על כל דונם. בגידולי ירקות נגזר ההיטל מכמות היבול שמכר החקלאי לשוק: 10 שקלים מס למועצה, עבור כל טון דלעת; 30 שקלים בגין טון פלפל; 20 לשום; 240 לתות (תות אינו מוגדר בוטנית כפרי). בשקלול עונתי, מעביר החקלאי אלפי שקלים, מס שנכנס לאוצר המועצה.


באופן רשמי, מופקדים פקידי המועצה על פיתוח זנים ומחקר, הדברה של טפילים, וויסות כמויות תוצרת בשוק, ופרסומים המעודדים אכילת פירות וירקות. לשם כך, עומדים לרשותם 100 מיליון שקל בשנה המגיעים ישירות מהיטלים, ללא קשר לתקציב הממשלתי שלהם. כל חקלאי בארץ מחויב לשלם למועצה את הקומיסיון השנתי, בין אם הוא מעוניין או לאו, בחברות עם אותו הארגון. "משורה ישחרר רק המוות" כתב יאיר שטרן. נראה כי גם שטילמן, לא יוכל לגדוע את קשריו עם מועצת הצמחים, עד שייפח את נשמתו.


קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט