מגזין >

ברוידע. פרק מהספר "אדמה קשה, אנשים קשים"

מסיפורי המתיישבים הראשונים בעמק יזרעאל. מספרו  של דן אפרת, "אדמה קשה, אנשים קשים", בן הדור השני בכפר יהושע


סיפור מספרו החדש של דן אפרת, "אדמה קשה, אנשים קשים", הוצאת אסיף, 2014.
אפרת, בן הדור השני בכפר יהושע, מספר בלשון חיה וצבעונית ובהומור מושחז מסיפורי המתיישבים הראשונים בעמק יזרעאל. אהבה, חמלה, אידאולוגיה, ערמומיות ותככים – את כל אלו נוכל למצוא בעולמן של הדמויות המאכלסות ספר זה: ספקטור הענק, שושנה הגננת הצעירה מרובת-המחזרים, הזוג בלינה היפה ומישקה החלוץ; שומר השדות האגדי קרסין, שובר הלבבות, על סוסתו האדומה; רוזובסקי המהולל מנהלל ידידו של חיים ויצמן; והגיסים שמילוב ובשקורוב, בעלי החמנייה שאין כמוה ליופי, שצמחה מאחורי בית הכיסא והפליאה את עין כל רואיה. ומעל לכול מרחפת תעלומת הרצח בבריכת מעיין יצחקיה (ד"ר אסיה שרון).
להזמנת הספר:  אסיף, 054-4441746 דן אפרת, כפר יהושע: 050-8844551-3.
© כל הזכויות שמורות להוצאת אסיף. 





 

ביום החמישי בחודש תשרי שנת תרפ"ז סיים הרב שמעון ברוידע להקים את צריף המגורים בנחלתו שבמושב שדה-יעקב. כבר באותו ערב כתב לאשתו חנה-לעיא איגרת ובה הוא מברך על היענותה להפצרותיו זה חמש שנים, שהרי בדעתה לסגור את החנות ולהצטרף אליו עם שני ילדיהם.


הוא גם מזכיר לה שהסרטיפיקטים שממתינים לה במשרד הארץ-ישראלי בוורשה, תוקפם מסתיים ביום הראשון לחודש הראשון של שנת 1928 (למניינם), ועל כן אין להתמהמה. וּודאי שהזמן קצר הוא והמלאכה מרובה, וגם עסקי החנות שעליה לסגור אינם דבר של מהיום-למחר, אלא אם כן יהא הדבר כרוך בהפסד מרובה.


"...ובאשר לדברייך בעניין החלוצים בוני הארץ, שעליהם מרננים אצלכם בגולה כי פורקי עול תורה ומצוות המה. מה לך כי תליני? הם מקיימים בדבקות מצוות יישוב הארץ, ו´ואהבת לרעך כמוך´ הוא נר לרגליהם... אבל הרי את היודעת חנה-לעיא יקרה, שאני איוויתי לנו למושב את חברתם של אנשים אשר כולם עד אחד שומרי הלכה המה... מקפידים על קלה כבחמורה..."  




צילם: ד"ר אדוארד אלקן, באדיבות נדב מן, "בתמונה"


למחרת היום קשר ברוידע את הפרה לעגלה מאחור, את הפרד רתם מלפנים, ובכיסו המכתב אותו יבייל בסניף הדואר שבכפר יהושע, משם יישלח עם שאר דברי ה"פוסטה" ברכבת הצהריים לחיפה. כשהוא נושא עליו את החותמת POST OF PALESTINE (א"י) יפליג המכתב בדרכי הים צרור בשק אחד עם אלפי דברי דואר אחרים.


בקרונות רכבת יטולטל ויועמס עד שיגיע ליעדו: המען הוא הגב´ חנה-לעיא ברוידע, "בית מסחר", אי שם בטרנוב (גליציה) שבפולין. בינתיים את הפרה שהגיעה עוֹנָתה ו"דורשת" היא, יביא אל הפר. הפר הוא זה שברצון אדוניו, הלוא הוא מנהל הפָּרִייה שבכפר יהושע מתתיהו פיכמן, יוסר שער הברזל הסוגר בעדו וייפתחו בפניו "שערי חמדה", ואז זנוק יזנק בשעטה במסלול הצר היישר אל אחורי הפרה, והיא זו שנענית לו בשתיקה תוך שהיא מפנה ראשה לאחור ונועצת בפר מבט מלא התחשבות והבנה ומתירה לו לחדור אל אברתה ולהותיר בתוכה את זרעי המחר.



צילם: אליהו הכהן, באדיבות נדב מן, "בתמונה"


חנה-לעיא לא התקשתה להסתגל לקשיי הארץ החדשה, אף כי ציונית גדולה לא הייתה מעודה וטרם עלייתה ארצה האמינה בכל לבה שהנה בעלה יתפכח במהרה משגיונותיו וישוב אליה, אם לא הודות לה הרי הודות לילדים שנשארו אתה בטרנוב.


והלוא היו גם היו כאלה ששבו משם ובפיהם "זמרת הארץ"... היא גם לא יכלה לבוא אל שמעון בעלה בשום טרוניה מכיוון שכל שהבטיח לה קיים. לבד מזיכרון השבת הראשונה שלה בארץ ישראל, כשראתה במרחק אנשים מכפר יהושע, המושב השכן, נוסעים בעגלות רתומות לסוסים והן עמוסות אבנים מסותתות מן הגבעה שבשייך אברק אל כפרם.


"גוואלד... רֶבְּ שמעון... גוואלד... רֶבּ ברוידע, לא עשיתי את כל הדרך עם הילדים מטרנוב עד לכאן כדי שאראה יהודים מחללים שבת אל מול חלון ביתי!" הרימה עליו קולה. "הו אלי מי יתנני ואשובה! אוי מאמע, אבוי לי טאטע..."

ברוידע, שהבין כי נקלע לצרה, השיב לה מיד ש"הללו שבעגלות... אלה בכלל לא יהודים... הם ערבים!"

"רֶבְּ שמעון, אתה חושב שאני לא מבינה... אלה יהודים בני יהודים..."

"גברת יקרה... רק יום אחד את כאן בארץ-ישרואל וכבר הכול ראית? אז שתדעי לך... כאן יש גם ערבים כאלה... שרק נראים כמו... יהודים..."


 
 

BrandWiz - מיתוג | מיתוג באינטרנט