פיננסי >

בלעדי: שכרון הכוח

כך סוחטות רשתות המזון את החקלאים ומוכרות לכולנו ירקות ופירות במחירים אסטרונומיים. חשיפה בלעדית

שלוש פעמים בדק החקלאי את החשבונית שהגיש לי עד שהשתכנע כי אין בה שביב פרט שיסגיר את זהותו. הוא סימן בטוש שחור עבה נתונים שעלולים לחשוף אותו, את המשווק שלו או את רשת השיווק שמכרה את התוצרת, טיפקס לא הספיק לו.


אחר כך נוכח לגלות כי כשהופכים את הדף ומרימים אותו אל מול האור, אפשר לזהות חלק מהתווים שניסה להסתיר. כדי למנוע זאת הוא צילם את הדף במכונת הצילום והסכים להעביר לידיי רק העתק.


אני לא עוסק בגיוס סוכנים לשב"כ, והפלאח שפגשתי אינו משת"פ. סכנת חיים לא נשקפת לו, אך העסק שהוריו והוא בנו בידיהם עלול להתמוטט אם ייוודע לרשת השיווק שקונה ממנו תוצרת חקלאית כי חשף את דרך הפעולה שלהם.


פגשתי אותו במטרה לאסוף מעט חומר ולהסביר באמצעותו מהם אותם פערי תיווך שגוזרות רשתות השיווק הגדולות. קודם לכן שוחחתי עם עשרות חקלאים, את חלקם פגשתי במשק שלהם, אך איש עד עתה לא הסכים למסור את המסמך המסגיר.


לפי שאתם גולשים לתחתית הכתבה, בה תמצאו את החשבונית והסברים נלווים, אני ממליץ לקרוא את הפסקה הבאה, להבנת השפעת כוחן של הרשתות על מחירי הפירות והירקות שאנחנו קונים.


משמידים מזון כדי לצמצם היצע ולהעלות את מחיר הפירות והירקות

"פערי תיווך" הם ביטוי מכובס לסחיטה שמפעילות רשתות השיווק הגדולות על החקלאים. משום שהן שולטות ב-60% מהשוק, בידיהן כוח רב ואם הן לא יקנו תוצרת מהחקלאי מירב הסיכויים כי היא תיזרק לפח, והחקלאי יפסיד הון רב.


חקלאים סיפרו על מקרים רבים בהם המחיר שהרשתות מוכנות לשלם עבור התוצרת נמוך מעלות הקטיף והם העדיפו לא לקטוף ולאפשר לה להירקב.


במחקר שנערך במוסד שמואל נאמן באוניברסיטת חיפה עבור ארגון "לקט ישראל" ונחשף בשבוע שעבר בכנסת, הוצגה ההערכה כי 178,000 טון תוצרת חקלאית בשנה נרקבת בעודה בשדה. גורמים בכירים בענף טוענים כי זוהי הערכת חסר והכמות גדולה בהרבה.


לדברי עורכת המחקר, פרופסור אופירה אילון, הסיבה העיקרית להשמדת התוצרת היא מחיר נמוך ולא כלכלי שמציעות הרשתות לחקלאים. המוטיבציה של הרשתות, לדברי החוקרת, היא לשמור על רמת מחירים גבוהה.


בנוסף לכך, חקלאים יודעים כי רשתות השיווק יסרבו לקלוט מהם תוצרת שהמראה שלה אינו אידיאלי, גם אם איכותה מעולה. המנגנון הזה מונע את הצפת השוק בתוצרת מעט פחות נאה, אבל גם זולה. כך יכולות הרשתות לשמר את המחירים הגבוהים.


זהו תהליך של היזון חוזר – חקלאי שיודע כי ירוויח פחות על זן מסוים, יצמצם את גידוליו ואולי אפילו לא יגדלו כלל. וכך שוב, קטן ההיצע ורמת המחירים הגבוהה נשמרת. יש די הרבה חקלאים, אבל רק שלוש רשתות שיווק גדולות וכך הן יכולות לסחוט את החקלאים, כששני הצדדים יודעים כי ברוב המקרים הרשת תמצא תחליף לתוצרת החקלאית, אם החקלאי יחליט לעמוד על שלו בדרישה למסחר הוגן.




כך עובד מנגנון הסחיטה

החשבונית בצילום הונפקה לחקלאי שזהותו שמורה במערכת על ידי רשת מזון ידועה, עבור מכירת קישוא לפני כשבועיים (אוקטובר 2014).


בטבלה העליונה, בעמודה השנייה משמאל, מופיע המחיר לקילוגרם קישוא, כפי שקבעה הרשת. בעמודה מימין מופיעה כמות הקישוא שהרשת קנתה בקילוגרמים (למשל, בשורה הראשונה 3008 קילו), ובעמודה השמאלית המחיר הסופי- מכפלה של המחיר לקילו במשקל הקישואים שהועברו לרשת.


איך נקבע המחיר לקילו?

מידי יום מפרסמת מועצת הצמחים מחירון שנוי במחלוקת של תוצרת חקלאית המבוסס לטענתה על המחיר הממוצע בשוק הסיטונאי. "מחירון השוק החדש" מתחרה במועצת הצמחים מציג לרוב מחירים נמוכים יותר, ולטענת חקלאים איתם שוחחתי, גם קרובים יותר למציאות.


כך או אחרת, בתקופה האחרונה ידוע כי המחיר לקילו קישוא שיקבלו חקלאים הוא מחירון מינוס 0.5 ₪, למה? כי הן יכולות.

אבל זו רק ההתחלה.



גרפיקה: סטודיו בהיר


מהתמורה שאמור לקבל החקלאי, במקרה הזה 26,446 ₪, מקזזות הרשתות ניכויים שונים ומשונים כרצונן.

הביטו בטבלה שבתחתית החשבונית:


בשורה השנייה מקזזים 5289.38 ₪ בגין 20% הנחה שהרשת קבעה כי החקלאי יעניק לה, למה? למה לא?


בשורה הבאה- היטלי מועצה, קבועים בחוק ואינם תלויים ברשת השיווק. לכך אתייחס בסוף הכתבה.


נמשיך לשורה החמישית:

שימוש אריזה- 852 ₪ , מהו אותו "שימוש" ישאל הקורא? הרשת מחייבת את החקלאי עבור השימוש בארגזים שבהן הוא אורז את התוצרת ומעבירה אליה. לחקלאי יש ארגזים משלו, אלא שהרשתות דורשות מהחקלאים להשתמש בארגזים ממותגים שלהן. דורשות, ואז גם גובות תשלום על השימוש.


לארגזים בהם הרשתות מחייבות את החקלאים להשתמש, תפקיד חשוב במנגנון הסחיטה. אף רשת מזון לא תסכים לקבל סחורה שארוזה בארגז עם לוגו של רשת אחרת. 


כמה וכמה חקלאים סיפרו לי על מקרים בהם שלחו תוצרת חקלאית בעקבות הזמנה, אך כאשר המשאית הגיעה למחסן הלוגיסטי של הרשת התעקשו עובדי הרשת להפחית מהתשלום אחוזים בגין פגמים בפירות או הירקות.


בסיטואציה הזו אין לחקלאי שום יכולת להתמקח, שהרי אינו יכול להפנות את המשאית לרשת אחרת, ואורך החיים של תוצרת חקלאית קצר ולכן גם לא יוכל להחזירה למשק.


בשורה הבאה סעיף סבלות שעלותו לחקלאי הנ"ל 146.40 ₪. כלומר, החקלאי מממן את שכר העבודה של הסבל שהרים את ארגזיו מהמשאית למרכז הלוגיסטי של רשת השיווק. בנדיבותה הסכימה הרשת לא לחייב את החקלאי בגין כוס הקפה שלגם אותו סבל.


ובשורה שלפני הסוף, מופיעה עמלת שיווק בשיעור 4%, שמקזזת משכרו של החקלאי עוד 1057 ₪, סכום שמשולם לחברת השיווק שמפיצה את התוצרת של החקלאי לרשתות הסופרים.


ובסך הכל לאחר כל הניכויים, שילמה הרשת לחקלאי 18,553 ₪ במקום 26,446 ₪.


עלות הגידול לחקלאי של קילוגרם קישוא היא כ-2.5 שקלים. 18,000 ₪ עבור 9119 קילו הם 1.9 ₪ לקילו. ובמילים אחרות: בתום הליך גידול לא קצר, הכולל שלבים רבים ועבודה מאומצת, ידידי החקלאי הפסיד בחשבונית זו כ-5000 ₪.


מועצת הצמחים כשלה בתפקידה

לפני שנגיע לסוף, אני מבקש להחזיר אתכם לשורה השלישית בטבלת הניכויים, בה מופיע סכום שמופרש ל"מועצת ירקות", הכוונה למועצת הצמחים. מדובר בגוף סטטוטורי שגובה את מיסי החבר (היטלים) מהחקלאים בתוקף חוק. אחת ממשימותיה החשובות - אם לא החשובה ביותר - של אותה מועצה היא "להבטיח מחיר הוגן למגדלים", "ולהבטיח אספקה סדירה של צמחים ובמחירים נאותים לאוכלוסיה", כלשון החוק.


לפחות בכל הקשור למשימות אלה, המועצה אינה ממלאת את תפקידה, וזו אינה פרשנותי הפרטית, אלא דברים שאמרו לי מנהלים בכירים במועצת הצמחים.


כפי שאפשר לראות בחשבונית המצורפת, היטלי המועצה מחקלאי ענף הירקות נגבים באמצעות רשתות השיווק או המשווקים המתווכים בינם לחקלאים. האם אין ניגוד עניינים בעובדה כי רשתות המזון הן אלו שגובות את התשלומים עבור אותו הגוף שאמור לייצג את החקלאים במאבק מולן?!


אז מה הפתרון?

בחודשים האחרונים דווח על ניסיונות שונים לצמצם בחקיקה את פער התיווך, באמצעות הגבלת הרווח המרבי שמותר להפיק ממכירת סל בסיסי של ירקות.


קל ופשוט יותר לקבוע בחוק כי אסור לרשתות המזון לקזז מהתשלומים לחקלאי את אותם ניכויים שהוצגו בכתבה. בנוסף, הסחר ברוב ענפי החקלאות מתנהל בתנודתיות הדומה למתרחש בבורסה.


חקלאים מתקשים לעמוד מול הרשתות משום שאינם יודעים מהו מחיר השוק האמיתי של התוצרת שלהם. לשם כך הוחלט לפני יותר מעשור על הקמת השוק הסיטונאי ובו מערכות מחשב משוכללות שיציגו את מחיר התוצרת. 


הגיע הזמן להעיף בבעיטה את החברה שנבחרה להקימו, ולבחור גורם ביצועי אחר תוך התחייבות ללוח זמנים קשיח.


ולבסוף, מומלץ לכל צרכן לזכור, כי מאחורי כל מלפפון או קישוא עומד חקלאי. פגיעה בפרנסתו היום תתגלגל לסופר מחר, כאשר יתמעטו עובדי האדמה. השוו מחירים, וכשזה אפשרי, העדיפו קנייה ישירה מחקלאי.

קבוצת סיון - מיתוג | מיתוג באינטרנט